יום רביעי, 31 במרץ 2021

חשיבות ויטמין D בטיפול בשבר שאינו מתאחה

דוח מקרה החשיבות של ויטמין D בטיפול בשבר שאינו מתאחה - דוח מקרה. 

האטיולוגיה של חוסר איחוי שבר העצם אינה תמיד ברורה ועשויה להיות מגורמים רבים. לכן יש לקבוע את הסטטוס של ויטמין D באופן שגרתי במקרה של עיכוב או חסר איחוי בשברים. כמובן שתוספת נדרשת במקרה של מחסור בוויטמין D.



תַקצִיר: שכיחות ההיפוביטמינוזה D עולה כעת. מגוון רחב של מחלות וסיבוכים קשורים בריכוזים נמוכים של ויטמין D בסרום, כולל ריפוי שברים לקוי ושבר שאינו מאוחד. 

גבר בריא בן 44 שנים התמודד עם כאבים עקב חוסר איחוי של שבר בציר הירך בן 4 לאחר הפציעה הראשונית. השבר נותח שלוש פעמים והיה מקובע כראוי במצב האנטומי. אובחנה Hypovitaminosis D, ותוספת שלאחר מכן הביאה לאיחוי מוחלט של השבר עם הקלה מלאה בכאב. 

מקרה זה ממחיש את החשיבות של רמות נאותות של ויטמין D בסרום בריפוי שברים, בנוסף לגורמים מקלים על ריפוי שברים. עם השכיחות הגוברת של hypovitaminosis D ואולי סיבוכים הקשורים לשבר, קביעת ויטמין D שגרתית אמורה להפוך לחלק מהעבודה הקלינית במקרים של שבר בעצם.

אי-איחוי שברים מתרחש בכ- 5-10% מכלל השברים ויכול לנבוע ממצבים שונים. גורמי סיכון בלתי תלויים ידועים הם חומרת השבר (שברים פתוחים או שברי שברים מרובים), הצורך בהתערבות אופרטיבית, מיקום שברים, מחלות נלוות ושימוש בבנזודיאזפינים, כמו גם שימוש בתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות בשילוב עם אופיואידים, משתנים, וביספוספונטים. 


הסיבה לאי-איחוי של שבר אינה תמיד ברורה, וההנחה היא רב-פקטוריאלית. אף על פי שתפקידו של ויטמין D בריפוי שברים טרם הובהר לחלוטין, ישנה הערכה טובה כי ויטמין D ממלא תפקיד חשוב בכל שלבי ריפוי השברים. 

מספר מחקרים עדכניים מציגים תוצאות המאשרות את החשיבות של רמות נאותות של ויטמין D במהלך ריפוי שברים, אך אף אחת מהן אינה ניסויים אקראיים. אף על פי שקביעת ויטמין D בסרום אינה מתבצעת באופן שגרתי במקרים של שבר שאינו מתאחה, מחסור בוויטמין D והשלמתם צריכים להיות בעלי תשומת הלב של הרופאים המטפלים.


מקור:

Volumes 87–88, July–August 2021, 111192

https://doi.org/10.1016/j.nut.2021.111192

יום שני, 29 במרץ 2021

שמן זית מפחית סיכון לשברים אוסטאופורוטיים, קובי עזרא

צריכת שמן זית כתית מפחיתה את הסיכון לשברים אוסטאופורוטיים בניסוי מוקדם. שכיחות השברים האוסטיאופורוטיים נמוכה יותר בארצות באגן הים התיכון. שמן זית כתית, מרכיב מרכזי בתזונה ים תיכונית (Mediterranean Diet), עם השפעות מועילות מוכרות על חילוף החומרים ובריאות הלב וכלי הדם, עשוי להפחית את הסיכון לשברים אוסטאופורוטיים. מטרת המחקר הייתה לחקור את השפעת הצריכה הכרונית של שמן הזית הכולל וזניו על הסיכון לשברים הקשורים לאוסטיאופורוזיס בקרב אוכלוסייה ים תיכונית בגיל העמידה וקשישה.



שיטות: כללנו את כל המשתתפים (n = 870) שגויסו במרכז Reus (ספרד) במשפט PREvención con DIeta MEDiterránea (PREDIMED). אנשים, בגילאי 55-80 שנים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה, חולקו באקראי למדיאט שהושלם בשמן זית כתית, מדדיאט בתוספת אגוזים או תזונה דלת שומן. הניתוח הנוכחי היה מחקר קבוצתי תצפיתי המקונן בניסוי. שאלון תדירות מזון מאומת שימש להערכת הרגלי תזונה וצריכת שמן זית. מידע על סך השברים האוסטיאופורוטיים התקבל מסקירה שיטתית של התיקים הרפואיים. הקשר בין מדידות חוזרות שנתיות של צריכת שמן זית לסיכון לשברים הוערך על ידי סכנות פרופורציונליות רב-משתניות של קוקס.


תוצאות: תיעדנו 114 מקרי תקרית של שברים הקשורים לאוסטיאופורוזיס במהלך מעקב חציוני של 8.9 שנים. להקצאת הטיפול לא הייתה כל השפעה על הסיכון לשברים. המשתתפים בצמחים הגבוהים ביותר בצריכת שמן זית כתית היו בסיכון נמוך יותר לשברים ב -51% (HR: 0.49; רווח בר סמך 95%: 0.29-0.81. P למגמה = 0.004) בהשוואה לאלה שנמצאים בזרע התחתון הנמוך ביותר לאחר התאמה לפוטנציאל. מבולבלים. צריכת שמן זית כוללת ונפוצה לא הייתה קשורה לסיכון לשברים.


מסקנות: צריכה גבוהה יותר של שמן זית כתית כתית קשורה לסיכון נמוך יותר לשברים הקשורים לאוסטיאופורוזיס בקרב אוכלוסיות ים תיכוניות בגיל העמידה והקשישים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה.



מקור

Volume 37, Issue 1, February 2018, Pages 329-335

https://doi.org/10.1016/j.clnu.2016.12.030